עוד ידובר בו רבות, באדם היקר הזה שאני קוראת לו "בעל".
לפעמים, בשיחות עם נשים נשואות אחרות, אני נזכרת שהגענו לעידן בו אני צריכה להסביר את השימוש במילה "בעל", שהפך מאוד מאוס, אסור, אפילו מגונה, משום שנדמה לנשים מסוימות שהוא עומד בניגוד לתפיסה הפמיניסטית-מודרניסטית-חופשית-קרייריסטית-הוליסטית שלהן.
צר לי, אני חושבת שהשורה האחרונה נשמעה קצת צינית. ממש לא!
גם אני, כמו רבות מבנות מיני, מאמינה שאישה, ממש כמו גבר, היא יצור חופשי בבסיסה, עצמאי, חזק ובעל זכות שווה לצמוח ולהתפתח בכל כיוון ודרך.
כשאני אומרת "בעלי" כוונתי לומר הבעל שלי, אני מתכוונת לומר שיש לו בעלות עליי, אני שייכת לו, וכשאני מוסיפה "שלי" אני באה לומר- הוא שייך לי.
אני לקחתי את העובדה הזו בחשבון ביום שהחלטנו להתחתן, להישבע אמונים, לחתום חוזה או איך שתרצו לקרוא לזה.
כשהושטתי את אצבעי מתחת לחופה ונתתי לו לשים עליה טבעת
(סימן שייכות מובהק ששקדנו רבות על בחירתו),
בעצם הצהרתי- אני מפקידה בידייך
את שלומי,
את בטחוני,
את רכושי,
את גופי,
את ילדיי שיוולדו,
את אושרי,
ואת דמעותיי.
וכנ"ל הוא-
את בטחונו,
שלומו,
רכושו,
גופו
וילדיו
הוא הפקיד בידיי ברגע שהושיט את אצבעו ונתן לי לענוד עליה טבעת.
אדם שמגדיר עצמו מונוגמיסט, שלא יאמר לי שהוא אדם חופשי.
ואם הוא מונוגמיסט, אך מרשה לעצמו לעשות מה שהוא רוצה עם מי שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה
(ולא, אני לא מדברת רק על סקס)- אז או שהוא בוגדני, או שהוא מתבלבל בהגדרות.
אז האיש שלי,
בן זוגי,
שותפי לחיים,
הוא בעלי,
אני שייכת לו בכל רמ"ח איבריי,
בכל שקל שלי בבנק
ובכל תא בגופם של ילדינו,
ואתן- הנשים-החופשיות-של -העולם-החדש,
מוזמנות להפסיק לתקן אותי ולעקם את האף במבט מתנשא ומלא קידמה וחידוש
בכל פעם שאני קוראת לו בגאווה
"הבעל".
לפעמים, בשיחות עם נשים נשואות אחרות, אני נזכרת שהגענו לעידן בו אני צריכה להסביר את השימוש במילה "בעל", שהפך מאוד מאוס, אסור, אפילו מגונה, משום שנדמה לנשים מסוימות שהוא עומד בניגוד לתפיסה הפמיניסטית-מודרניסטית-חופשית-קרייריסטית-הוליסטית שלהן.
צר לי, אני חושבת שהשורה האחרונה נשמעה קצת צינית. ממש לא!
גם אני, כמו רבות מבנות מיני, מאמינה שאישה, ממש כמו גבר, היא יצור חופשי בבסיסה, עצמאי, חזק ובעל זכות שווה לצמוח ולהתפתח בכל כיוון ודרך.
כשאני אומרת "בעלי" כוונתי לומר הבעל שלי, אני מתכוונת לומר שיש לו בעלות עליי, אני שייכת לו, וכשאני מוסיפה "שלי" אני באה לומר- הוא שייך לי.
אני לקחתי את העובדה הזו בחשבון ביום שהחלטנו להתחתן, להישבע אמונים, לחתום חוזה או איך שתרצו לקרוא לזה.
כשהושטתי את אצבעי מתחת לחופה ונתתי לו לשים עליה טבעת
(סימן שייכות מובהק ששקדנו רבות על בחירתו),
בעצם הצהרתי- אני מפקידה בידייך
את שלומי,
את בטחוני,
את רכושי,
את גופי,
את ילדיי שיוולדו,
את אושרי,
ואת דמעותיי.
וכנ"ל הוא-
את בטחונו,
שלומו,
רכושו,
גופו
וילדיו
הוא הפקיד בידיי ברגע שהושיט את אצבעו ונתן לי לענוד עליה טבעת.
אדם שמגדיר עצמו מונוגמיסט, שלא יאמר לי שהוא אדם חופשי.
ואם הוא מונוגמיסט, אך מרשה לעצמו לעשות מה שהוא רוצה עם מי שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה
(ולא, אני לא מדברת רק על סקס)- אז או שהוא בוגדני, או שהוא מתבלבל בהגדרות.
אז האיש שלי,
בן זוגי,
שותפי לחיים,
הוא בעלי,
אני שייכת לו בכל רמ"ח איבריי,
בכל שקל שלי בבנק
ובכל תא בגופם של ילדינו,
ואתן- הנשים-החופשיות-של -העולם-החדש,
מוזמנות להפסיק לתקן אותי ולעקם את האף במבט מתנשא ומלא קידמה וחידוש
בכל פעם שאני קוראת לו בגאווה
"הבעל".
 |
| איזה כיף להיות שייכת! |
