כשארבל אחותי הגדולה
הייתה בת 8- אמא ואבא שאלו אותה מה היא רוצה ליום הולדת
ובלי להתבלבל היא אמרה: "אחות קטנה!"
הם ניסו להסביר לה שקצת מאוחר לבקש מתנה כזו שבוע לפני היומולדת
אבל הבטיחו לנסות להכין לה כזו עד יום הולדת 9.
ביום ב' בסיון התשמ"ג, ארבעה ימים לפני יום הולדת 9-
נולדה לארבל אחות קטנה.
ובדיוק ביום ההולדת שלה- אמא שלה הגיעה הביתה עם התינוקת החדשה,
הלא היא- אני :)
אמא ממש אוהבת לספר איך ארבל היתה מטפלת בי כמו אמא קטנה-
מחליפה לי חיתולים, רוחצת אותי, מלטפת ומנשקת אותי.
כשגדלתי קצת והיו לי חלומות מפחידים בלילה
הייתי יורדת בשקט מהמיטה
ועם לב דופק, ובטן מתהפכת,
סופרת את המדרגות למטה אל החדר של ארבל
"הנה, אני כמעט שם, עוד מעט יהיה בסדר.."
ומזדחלת אליה למיטה,
לתוך זרועותיה-
המקום הכי בטוח בעולם.
אז ארבל היא אחותי הגדולה- זו שגדלה איתי באותו הבית
אבל היא גם קצת אמא שלי-
היא גידלה אותי, וטיפחה אותי, וניחמה אותי, וסירקה אותי...
ממש מעט זמן אחרי שנכנסתי להריון עם הבנים-
גם ארבל נכנסה להריון.
זה היה מדהים ומרגש לחוות הריון יחד עם אחותי-
בדיוק כמו שחלמנו.
אני חושבת שבאיזשהו מקום הייתי בטוחה שנהיה,
פחות או יותר,
אותה אמא.
הרי גדלנו לאותה אמא,
באותו בית,
עם אותו אבא,
באותה קהילה...
אני חושבת שלא צריך יותר מחמש דקות של התבוננות בי ובאחותי עם ילדינו
כדי להבין שלא יכולנו להיות שונות יותר ורחוקות יותר אחת מהשנייה בסגנון ההורות שלנו.
היא מגדלת את הג'ינג'י שלה בחינוך ביתי
ואני שולחת את הבלונדינים שלי לגן לפני שהם נגמלים מציצי.
היא משחררת ואני שמה גבולות של ייקים.
אצלה אוכלים אוכל טבעוני ואורגני וקמח מלא
ואצלי מתפנקים על המבורגר וצ'יפס כל יומיים.
אני רוצה מליון ילדים
והיא דווקא מאמינה במשפחה קטנה.
ולפעמים אחותי מסתכלת עליי מתנהלת עם האחיינים שלה וממלמלת לעצמה: 'אני הייתי עושה אחרת'
ולפעמים אני מסתכלת על אחותי עם האחיין שלי וממלמלת לעצמי: 'מה הקטע שלה?'
ולמה?
כי אנחנו נשים.
ואנחנו אמהות.
ובואו נהיה כנות-
אנחנו מה-זה אוהבות להסתכל על אחרות ולצקצק לעצמנו בשקט שאנחנו היינו עושות אחרת.
אבל המתנה הגדולה שקיבלתי מהאמהות האחרת של אחותי-
היא היכולת לראות משהו כל כך שונה מהדרך שלי
משהו שלא הייתי יכולה או רוצה לאמץ
ולראות כמה הוא מדהים, מיוחד, עוצמתי, נערץ.
כי אחותי,
צקצוקים או לא צקצוקים,
היא אמא מדהימה.
וגם אם הייתי רוצה
אני לא בטוחה שהייתי מסוגלת לעשות חצי ממה שהיא עושה.
כשאני מסתכלת על אחותי ורואה משהו שאני לא מסכימה איתו-
אני בעצם מסתכלת על עצמי ובוחנת את האמהות שלי מחדש,
אולי בעין ביקורתית יותר.
וכשאני מסתכלת על אחותי ורואה איזו אמא מדהימה ועוצמתית היא הפכה להיות-
אני בעצם מסתכלת על עצמי ונזכרת,
שבתור מי שגדלה קצת אצלה-
גם אני, בעצם,
יצאתי אמא די בסדר :)
ברגע שהבנתי את זה-
שכל אמא שאני פוגשת בדרך,
קשורה אליי בדם או זרה מוחלטת,
היא מראה מדהימה לאמא שאני-
הפסקתי לצקצק והתחלתי להתבונן.
גם במקומות שדורשים בחינה מחדש,
אבל גם,
ובעיקר-
במקומות שבהם אני פשוט מדהימה :)
אני ממש אשמח לשמוע מה דעתך כאן בתגובות למטה.
רוצה לשמור את זה בינינו?- אפשר לכתוב לי כאן
הייתה בת 8- אמא ואבא שאלו אותה מה היא רוצה ליום הולדת
ובלי להתבלבל היא אמרה: "אחות קטנה!"
הם ניסו להסביר לה שקצת מאוחר לבקש מתנה כזו שבוע לפני היומולדת
אבל הבטיחו לנסות להכין לה כזו עד יום הולדת 9.
ביום ב' בסיון התשמ"ג, ארבעה ימים לפני יום הולדת 9-
נולדה לארבל אחות קטנה.
ובדיוק ביום ההולדת שלה- אמא שלה הגיעה הביתה עם התינוקת החדשה,
הלא היא- אני :)
 |
| ארבל ואני, בחופשת האמהות לבית אגר. |
אמא ממש אוהבת לספר איך ארבל היתה מטפלת בי כמו אמא קטנה-
מחליפה לי חיתולים, רוחצת אותי, מלטפת ומנשקת אותי.
כשגדלתי קצת והיו לי חלומות מפחידים בלילה
הייתי יורדת בשקט מהמיטה
ועם לב דופק, ובטן מתהפכת,
סופרת את המדרגות למטה אל החדר של ארבל
"הנה, אני כמעט שם, עוד מעט יהיה בסדר.."
ומזדחלת אליה למיטה,
לתוך זרועותיה-
המקום הכי בטוח בעולם.
אז ארבל היא אחותי הגדולה- זו שגדלה איתי באותו הבית
אבל היא גם קצת אמא שלי-
היא גידלה אותי, וטיפחה אותי, וניחמה אותי, וסירקה אותי...
ממש מעט זמן אחרי שנכנסתי להריון עם הבנים-
גם ארבל נכנסה להריון.
זה היה מדהים ומרגש לחוות הריון יחד עם אחותי-
בדיוק כמו שחלמנו.
אני חושבת שבאיזשהו מקום הייתי בטוחה שנהיה,
פחות או יותר,
אותה אמא.
הרי גדלנו לאותה אמא,
באותו בית,
עם אותו אבא,
באותה קהילה...
אני חושבת שלא צריך יותר מחמש דקות של התבוננות בי ובאחותי עם ילדינו
כדי להבין שלא יכולנו להיות שונות יותר ורחוקות יותר אחת מהשנייה בסגנון ההורות שלנו.
היא מגדלת את הג'ינג'י שלה בחינוך ביתי
ואני שולחת את הבלונדינים שלי לגן לפני שהם נגמלים מציצי.
היא משחררת ואני שמה גבולות של ייקים.
אצלה אוכלים אוכל טבעוני ואורגני וקמח מלא
ואצלי מתפנקים על המבורגר וצ'יפס כל יומיים.
אני רוצה מליון ילדים
והיא דווקא מאמינה במשפחה קטנה.
ולפעמים אחותי מסתכלת עליי מתנהלת עם האחיינים שלה וממלמלת לעצמה: 'אני הייתי עושה אחרת'
ולפעמים אני מסתכלת על אחותי עם האחיין שלי וממלמלת לעצמי: 'מה הקטע שלה?'
ולמה?
כי אנחנו נשים.
ואנחנו אמהות.
ובואו נהיה כנות-
אנחנו מה-זה אוהבות להסתכל על אחרות ולצקצק לעצמנו בשקט שאנחנו היינו עושות אחרת.
אבל המתנה הגדולה שקיבלתי מהאמהות האחרת של אחותי-
היא היכולת לראות משהו כל כך שונה מהדרך שלי
משהו שלא הייתי יכולה או רוצה לאמץ
ולראות כמה הוא מדהים, מיוחד, עוצמתי, נערץ.
כי אחותי,
צקצוקים או לא צקצוקים,
היא אמא מדהימה.
וגם אם הייתי רוצה
אני לא בטוחה שהייתי מסוגלת לעשות חצי ממה שהיא עושה.
כשאני מסתכלת על אחותי ורואה משהו שאני לא מסכימה איתו-
אני בעצם מסתכלת על עצמי ובוחנת את האמהות שלי מחדש,
אולי בעין ביקורתית יותר.
וכשאני מסתכלת על אחותי ורואה איזו אמא מדהימה ועוצמתית היא הפכה להיות-
אני בעצם מסתכלת על עצמי ונזכרת,
שבתור מי שגדלה קצת אצלה-
גם אני, בעצם,
יצאתי אמא די בסדר :)
 |
| ארבל ואני והאמ-אמא של האמהות- אמא שלנו :) |
ברגע שהבנתי את זה-
שכל אמא שאני פוגשת בדרך,
קשורה אליי בדם או זרה מוחלטת,
היא מראה מדהימה לאמא שאני-
הפסקתי לצקצק והתחלתי להתבונן.
גם במקומות שדורשים בחינה מחדש,
אבל גם,
ובעיקר-
במקומות שבהם אני פשוט מדהימה :)
אני ממש אשמח לשמוע מה דעתך כאן בתגובות למטה.
רוצה לשמור את זה בינינו?- אפשר לכתוב לי כאן
